איך להתמודד עם כישלון אפשרי כדי להעז לעשות שינויים לטובה

אם הייתם רואים אדם ברחוב שנופל ומקבל מכה, האם הייתם רצים לעזור לו לעמוד, או שהייתם כועסים ואפילו מענישים אותו על זה שהוא נפל?

ומה קורה עם חבר טוב שלכם לא מצליח? האם תרימו אותו?

ומה קורה כשאתם מזהים אצלכם חוסר הצלחה, או נפילה?

במהלך הטיפולים שאני מעביר בקליניקה, מצאתי כלי שעוזר לי להתמודד עם כשלון, ללמוד איך להרים את עצמי ולא להלקות או להעניש את עצמי,

והייתי רוצה לשתף אותו. אשמח לאחר שתקראו שתרשמו לי בתגובות האם הוא אפשרי לשימוש מבחינתכם.

לפני הכרת הכלי, חשוב שנגדיר מהו כשלון:

כשלון קורה כאשר ישנו פער בין הציפיות שלנו,

בין איך שאנחנו רוצים, צריכים או חייבים להתנהג,

לבין מה שקורה במציאות.

כאשר אנשים שהם מזהים חוסר הצלחה בחיים שלהם, לרוב הדפוס הוא כזה:

א. מבינים שמה שתוכנן לא התקיים כפי שרצו, שהם נכשלו, לא עמדו בציפיות (של עצמם או הסביבה)

ב. מאשימים את עצמם בכישלון ובתוצאה (גם אם לא תמיד זה היה בשליטה שלהם), כולל תחושות ומחשבות של רגשות אשמה.

ג. אז הם מלקים את עצמם , כועסים ומקטינים את עצמם. בשלב הזה הם מענישים את עצמם על הטעות והכישלון.

כששאלתי את עצמי – איך זה שהרבה אנשים מסתובבים עם דפוס של ענישה עצמית,

הבנתי, שאם נחשוב מאיפה המנגנון הזה הגיע,

נזהה שאת התהליך הזה למדנו בתור ילדים,

למדנו שמיד אחרי התנהגות לא נאותה, מגיעה האשמה או נזיפה ואז ישר העונש.

לדוגמא, משפט שכנראה כולנו שמענו לפחות פעם בחיים:

לא סידרת את החדר, זה לא בסדר, אתה לא יכול לצאת עם חברים! אתה מקורקע.

ככל שלמדנו שמיד אחרי התנהגות לא מוצלחת, מגיעה הנזיפה ואז העונש,

למדנו שזו כנראה הדרך האפקטיבית והתחלנו להכיל את הדרך על עצמנו.

כך שבעצם כאשר אנחנו לא מצליחים, אנחנו מורידים את עצמנו עוד למטה,

במקום להרים את עצמנו, לעודד וללמוד לפעם הבאה להיות מוצלחים יותר.

לאחר שזיהיתי את הדפוס, עלתה לי מחשבה –

אם כל פעם שאנחנו נכשלים אנחנו ישר מענישים,

האם זה יכול לגרום לנו להפסיק לנסות? להפסיק להיות בעונש?

וזה אומר – לא לרצות לעשות ספורט, כי בפעם הראשונה שלא נתמיד, יגיע העונש.

וזה אומר להפסיק לאכול בריא ולשמור, וזה אומר לא למצוא מקום עבודה חדש.

כל כשלון אפשרי יגרור אחריו נזיפות ועונשים.

כדי לא לפחד לעשות שינויים ולהתמודד עם כישלונות אפשריים,

הנה הדרך שעובדת עבורי להתמודד עם האכזבה:

א. אני מזהה ומבין שלא הצלחתי, שאכזבתי את עצמי או את הסביבה שלי

ב. אני כועס או נוזף, מסביר לעצמי באסרטיביות שהייתי רוצה ומצפה ממני ליותר

ג. במקום ענישה, שואל את עצמי – מה אני יכול ללמוד לפעם הבאה כדי לעשות את הדברים טוב יותר?

אילו מסקנות אני לוקח מהאירוע? מה יהיה חדש בחיים שלי לאחר חוסר ההצלחה הזו?

כך במקום לעבור לשלב של הלקאה, או נקמה, אכילה רגשית או הקטנה,

אני מגיע לשלב שבו אני מחפש (ומוצא) מה ללמוד ומה לעשות אחרת,

במה ניתן להשתפר ואיך בפעם הבאה הדברים ייראו טוב יותר.

כאשר מחליפים את הכעס והאשמה בסקרנות ולמידה,

כך גם התחושות בגוף משתפרות, מערכות היחסים משתפרות,

ואז אנחנו מאפשרים לעצמנו להעז יותר, כי גם אם נתאכזב, נדע איך להתמודד.

לסיום, אני יודע שהחלפת מנגנון שמוטבע ומושרש הוא לא עניין פשוט,

אך אני מאמין בך שעם מודעות ותרגול, זה אפשרי.

וגם אם זה לא מצליח מיד, בכל פעם ניתן ללמוד לשפר לפעם הבאה, עד שיושרש.

להתייעצות האם יכול להתאים לך ליווי אישי, אני מזמין אותך לכתוב לי בהודעה: כאן.

בהצלחה, וממתין לשמוע ממך.

אבי ❤️