איך לאזן בין דאגה לעולם לבין דאגה לעצמי?

"בא לי שלכולם סביבי יהיה טוב, כך גם אני אהיה בטוב"

אם המשפט הזה מוכר לכם, ייתכן שגם אתם מנוהלים על ידי הרצון להימנע מעימותים, נטייה לרצות את הסביבה או להעדיף את הצרכים שלהם על פני שלכם. למעשה, אלה סימפטומים של מנגנון הנוצר בילדות, ותפקידו הוא בעיקר לשמור עלינו.

במאמר אסביר כיצד מנגנון זה נוצר, ואיך ניתן לשחרר אותו או לאזן אותו כדי לחיות חיים מחוברים יותר לעצמנו וכך להשיג יותר בטחון עצמי, לסמוך על עצמנו – מה שיוביל אותנו להשיג את המטרות והחלומות שלנו.

בתור ילדים, כל מה שקורה סביבנו משתרש אצלנו במוח כעובדה.

לכן, חלק מאיתנו לומד מהגלאים המוקדמים בילדות שאנחנו אלה שאחראיים על הרגשות של האחרים.

ההבנה הזו נוצרת כאשר מתקיימת המשוואה:

אם אני לא אסדר את החדר המלא בלגו, אז אמא תבקר ותאשים אותי.

אם לא אקבל ציונים גבוהים בבית הספר, אז אבא יכעס עליי.

ואפילו אם לא אלך לתת נשיקה לדודה שאני לא אוהב, היא תיפגע ממני.

מבלי להתכוון, ומבלי שזה יהיה במודע, אנחנו מבינים שאם נהיה ונתנהג כפי שהם מצפים,

נזכה באהבה שלהם וקרבה אליהם, נהיה 'ילדים טובים' עבורם.

אך אם אנחנו נגרום להם להתעצבן – זה ייצא עלינו ואנחנו נרגיש את הפגיעה והריחוק.

וכך נוצר לו מנגנון שקט ולא מודע השומר עלינו מרגשות לא נעימים – לדאוג שלכולם יהיה טוב.

תבינו, מצד אחד, המנגנון הזה יוצר מיומנויות חברתיות חשובות כמו: הקשבה, נתינה, חיבור טוב לאנשים והיכולת להיות אהוב ולאהוב בחזרה.

ומצד שני, המנגנון הזה עלול להרחיק אותנו מעצמנו, מהרצונות שלנו והקשבה לאינטואיציה שלנו.

אנחנו עלולים לא לדעת איזו עבודה נכונה לנו, האם בני הזוג טובים לנו,

ואף לא להיות מחוברים לכוחות הפנימיים והמוטיבציה שבתוכנו.

חשוב לי לומר שהמנגנון הזה נפוץ מאוד בגלל שיטת החינוך בה אנחנו לומדים להשתפר ע"י התמקדות במה שלא עובד מצד ההורים והמורים (שרוצים בטובתנו, זו גם הדרך שהם למדו),

ושאיפה להגיע להישגים גבוהים יותר ע"י רגשות קשים כמו: כעס, אשמה, ביקורת ואפילו בושה.

אם במידה וזיהיתם את המנגנון הזה קיים גם אצלכם, ואתם מרגישים כי הוא גורם לכם לתת לעולם יותר ממה שרציתם או תכננתם, ובעצם כך מרחיק אתכם מעצמכם,

הנה 4 השלבים לאזן אותו:

1. כדי לשחרר או לאזן מנגנון שקיים אצלנו ברמה לא מודעת, אנחנו צריכים להסכים ולהכיר בו. זוהי פעולה לא פשוטה כיוון שכאשר אנחנו מזהים ומכירים בו, ייתכן ונחווה כעס על עצמנו, או בושה או רגש קשה אחר. במידה וזה אכן המצב, קבלה של הרגש ושל המצב יכולה לעזור לנו להתחבר פנימה ואז לשחרר את הרגש ואת המנגנון. במידה ואנחנו נלחמים ברגשות או במנגנון, הם מתחזקים בתוכנו.

2. לאחר שהכרנו במנגנון, עלינו לזהות את הכוונה החיובית שלו עבורנו. כלומר: מה יוצא לו מזה שאנחנו מתנהגים כך. למשל: אנחנו נמנעים מעימותים, אנחנו יודעים לייצר קשרים חברתיים טובים ודואגים לאחר. לאחר זיהוי הכוונה החיובית של המנגנון, נפתחת אפשרות להפריד בין מה שאנחנו מרוויחים לבין הדרך בה המנגנון משיג אותה. למעשה, נוכל לשמור על הכוונות החיוביות, בדרך מקדמת הרבה יותר!

3. לאחר מכן נוכל להתחיל בהדרגה להכיל את המנגנון על עצמנו. למצוא מקומות בהם נוכל לדאוג לעצמנו כדי שאנחנו נהיה בטוב איתנו. כדאי להתחיל במקומות בהם אין התנגשות בין הרצונות שלנו לבין אלה של העולם, כדי שהלמידה החדשה תעבור ללא עימותים. נוכל להתנסות בדברים חדשים כדי לבדוק עם עצמנו מה עושה לנו טוב. למשל: הליכה, ריצה או שחיה. תחביב חדש, שמיעת מוזיקה ושירה או ריקוד ועוד.

4. בהדרגה כאשר נתמקד ביצירת מערכת יחסים משמעותית עם עצמנו, אנחנו בהדרגה גם נתחזק מבפנים ונתחבר לכוחות שלנו, ולאחר מכן תיווצר אצלנו תחושת מסוגלות להתמודד עם מצבים בהם יש התנגשות בין הרצונות שלנו לבין אלה של העולם. ואם בעבר העדפנו לתת יותר ממה שרצינו, ואז להתחרט בנינו לבין עצמנו, ככל שנתחבר לעצמנו תיפתח עבורנו אפשרות לבחור בעצמנו ע"י חיבור למה שחשוב לנו.

חשוב לי לציין שבאיזון המנגנון אין הכוונה שנהפוך לאנשים אגואיסטים ומרוכזים בעצמם, אלא נמצא את האיזון בין הצרכים והרצונות שלנו לבין אלה של העולם,

ויחד עם זאת, נמצא את הדרך להתחבר פנימה, לתוך עצמנו. שם נמצאים הכוחות של התשוקה, המוטיבציה והאמונה שלנו בעצמנו, וזו הדרך הבטוחה להצליח בכל אשר נרצה (גם אם אנחנו לא בטוחים כרגע מה הוא)

במידה ואתם נתקלים בקושי ביישום המדריך,

או שתרצו שנעבוד עליו ביחד, כתבו לי הודעה כאן.

המון בהצלחה,

אבי מורלוי.