"אני לא אמא שלך יותר! אם אתה צריך משהו – תפנה לאבא!!"
מכירים את המשפט הזה? שמעתם אותו אי פעם מהבית?
אחד הדברים שאני אוהב במיוחד,
הוא לעזור למטופלים שלי לשחרר דפוסי ילדות עמוקים,
שאין להם בכלל מודעות שהם נוצרו שם,
אבל הם מנהלים אותם עמוקות עד היום.
לאחרונה מטופל שלי הציף את המשפט – וישר זיהיתי שהוא חרוט לו עמוק בתוך הראש.
ואם תזרמו איתי ולרגע,
נוכל נצלול לרגע לגוף של ילד קטן כדי להבין איך הוא חווה את הדברים.
וככה זה נראה במוחו של ילד בן 6:
" אמא שלי ואבא שלי הם האנשים הכי חזקים שאני מכיר.
הם אוהבים ודואגים לי להכל.
הם אפילו קונים לי את הצעצועים שאני אוהב.
אם לרגע הם נעלמים לי כשאנחנו בטיול, אני מיד בוכה ומפחד.
עד כדי כך אני אוהב אותם ותלוי בהם. "
" ואז יום אחד אמא מתעצבנת עליי, ומודיעה לי שזהו, זה נגמר.
מהיום היא לא אמא שלי יותר. שאני אפנה לאבא.
אני יודע שאמא אף פעם לא משקרת ושאמא מתכוונת לדברים שהיא אומרת!
ועכשיו כשהיא אמרה את זה, אני מרגיש את הפחד מציף אותי בכל הגוף.
זה הרבה יותר גרוע מלהאבד בקניון או בשוק. אמא מוותרת עליי.
והמחשבות לא מפסיקות לרוץ לי בראש. "
" זה בטוח לא אשמתה, כי אמא היא גדולה וחזקה,
זה אני.
זה בטוח באשמתי. כנראה אני עשיתי דברים נוראיים,
אני לא לגמרי יודע מה עשיתי, אבל כנראה עשיתי משהו נורא,
כי אני חווה דחיה וזה מאוד כואב, מפחיד ומרגיש בודד. "
" הכאב כל כך גדול, שאני חייב למצוא דרך לא להרגיש את זה יותר.
הגוף שלי קטן ורגש כזה מטלטל את כולי. אני חייב להימנע ממנו בכל דרך!
לא לעשות דברים שיגרמו לאנשים ללכת ממני.
אז אני נשבע לעצמי שלעולם לא אפגע באחר.
אני אפילו מעדיף לא לעשות דברים.
להימנע מדברים ולפתח דחיינות, רק לא להרגיש את זה שוב. "
ואמא? היא אחרי 10 דק' שכחה וחזרה לדבר איתי כאילו כלום.
10 דק' שבהם צרבתי את התובנה שלעולם לא אפגע באנשים, כי הם יכולים ללכת ולא לחזור.
ושאני אחראי לזה. אני אחראי לרגשות שלהם ולהתנהגות שלהם. לתמיד.
ההחלטה הזו שנקבעה ע"י רגש כואב ועמוק שהרגשתי, נקראת הטבעה רגשית.
מהן הטבעות רגשיות ואיך לשחרר אותן?
הטבעות רגשיות כמו זאת שתיארתי, המתרחשות בגילאים הצעירים – כשאנחנו חסרי ישע ותלויים באחר,
ממשיכות איתנו הלאה וקובעות עבורנו מה אנחנו מסוגלים ומה לא. הן נתקעות בתור דפוסים התוקעים אותנו.
הן אלה שקובעות עד כמה גבוה, אם בכלל, נעוף על החיים שלנו.
המדהים לראות שהמוח שלנו חרט כל-כך עמוק את החוויה, שהוא גורם לנו להתנהג דרך הדפוס ללא שליטתנו.
האם הטבעות אלה הם גורלנו? לא בהכרח.
הטבעות מהילדות אמנם לא תמיד משתחררות בקלות.
לעיתים זו עבודה אמיצה וממושכת ללמוד לראות דברים אחרת ולבנות מחשבה, רגש והתנהגות חדשים.
הבשורות הטובות הן, שהמוח שלנו הוא אלסטי וגמיש, בכל גיל ובכל מצב.
נוכל ללמד אותו, לבנות מעגלים חדשים ואוטומטים חדשים.
אחת הטכניקות העוצמתיות ב-NLP שאותה אני מעביר בקליניקה,
עוזרת למוח לחוות את האירוע מהילדות דרך העיניים בוגרות ומכילות יותר,
ולכן הרגשות מהאירוע הופכים לפחות עוצמתיים, דבר המאפשר למוח לשחרר את הדפוסים המעכבים.
רוצים לעבוד על דפוס מעכב מהילדות?
מוזמנים לכתוב לי ונבדוק התאמה לתהליך משותף לשחרור הדפוסים.
