כשאתה עסוק בשגרה, אז הכל בסדר,
בית – עבודה – בית,
מוצאים במה להיות עסוקים,
אתה לא מרגיש את הפספוס.
הבעיה מתחילה כשאתה עוצר,
שניה עוצר את השגרה.
רגע, מה הייתי יכול להיות?
מה עם היה לי עוד כסף ולא היו דאגות?
וזה כואב.
כואב לחשוב על זה.
זה לא שאתה לא רואה סביבך,
אנשים שהצליחו.
אצלהם כנראה יש תמיכה והשגרה היא לא אותה שגרה,
להם שיחק המזל.
להם היה כסף התחלתי.
וכואב לחשוב על זה.
אז אתה ממשיך, העיקר לא לעצור.
בית – עבודה – בית.
רק שלא ידברו איתי על חלומות!
עם חלומות לא הולכים למכולת.
אבל מה אם?
תמיד יש מה אם,
מה אם היית יכול לשלב?
לא לחשוב על מה היית ומה תהיה.
אוהב לעשות? תעשה.
מה זה משנה הכמות? זה באמת מגדיר אותך?
הנה בוא נתרגל:
בית – עבודה – עשייה – בית.
יופי, אולי לא תהיה מליונר ,
לפחות תהיה מאושר.
